מאז פרוץ הקורונה לחיינו, היחס שלנו למסכים הפך להיות יותר מורכב. מחד, בתקופות של ריחוק חברתי, מצאנו במסכים את הקרבה, את ההזדמנות להיפגש, ללמוד ואם צריך אז קצת לברוח מהמציאות. מאידך, הקלות שבה אנחנו פותחים את הנייד בכל רגע נתון מחשש לפספוס של משהו אחר (FOMO) משפיעה עלינו ולא בהכרח לטובה. בסופו של דבר, אם נרצה או לא נרצה, הרדיפה אחרי התראה חדשה, לא מיטיבה לשקט הפנימי שלנו וגוררת אותנו למרדף בלתי נגמר.
אורית סומר, מנהלת תיכון קשת שבירושלים, מדברת עם תלמידיה רבות על הנושא של קשב ומערכת יחסים בריאה עם טכנולוגיה. "החשיבות שבלקיחת הפסקה מהמרדף נצרכת מאוד עבור המורים וגם עבור התלמידים. הקורונה והטלפון, הם מכפילי כוח אחד של השני וזה יוצר מצב שפשוט כולם בעומס אדיר. אנשים מותשים וזה מה שמאוד מעסיק אותי. בעיקר המורים וגם התלמידים. אם הם לא מותשים כי הם עסוקים, הם מותשים כי אין להם כח לפנאי איכותי". אומרת אורית. השנה, בפעם הראשונה, הטמיעו בחטיבת הביניים מהלך משמעותי בעקבות חשיפה לספר ולשיחה על מהפכת הקשב "בחטיבת הביניים, בכל בוקר אנחנו אוספים את הטלפונים יחד עם הקראת השמות. כל תלמיד מפקיד את הטלפון שלו ומקבל אותו בסוף היום. קיצרנו את השיעורים והארכנו את ההפסקות".
איך התלמידים הגיבו למהלך?
"זה ממש הולך יפה. אנחנו רואים את התלמידים יושבים, משחקים אוכלים ביחד, זה מה שחלמנו. זה התקבל בטוב. לפעמים בסוף היום חלק מהתלמידים מנג'סים למורה שיפתח את הכספת אבל אנחנו לא רואים לא מאבקים".
איך ההורים קיבלו זאת?
"ההורים שמחים, נותנים לזה גיבוי, אם הם רוצים לעדכן משהו את התלמיד הם מתקשרים ומודיעים למזכירות דברים. באסיפות ההורים כשהצגנו את זה זכה לתמיכה גדולה וגיבוי".
בשלב הבא, הם מתכננים לפתוח בהפסקות הצהרים חדרים שונים במתחם בית הספר כדי לאפשר לתלמידים זמן מיינדפולנס, התבוננות ויצירה; חדר אומנות, חדר מדעים ועוד מרחבים שמזמנים פנאי איכותי.
תיכון קשת, הינו תיכון מעורב של חילונים ודתיים. בשעות הבוקר לתלמידים יש הזדמנות ללכת לאחת משתי הקבוצות: תפילה או לימוד. בכיתות י"א, קבוצת הלימוד מתכנסת פעם בשבוע לקריאה מונחית של הספר "מהפכת הקשב". בנוסף, גם תאריכים מיוחדים על לוח השנה, מוקדשים בצורה למחירים החברתיים שגובים ממנו הפלאפונים. "את צום גדליה הקדשנו לדיון על הפרעת קשב. זה היה יום שבו דיברנו על העניין של התמכרויות לטלפונים, המחיר החברתי והאידיאולוגי שאנו כחברה משלמים אבל התמקדנו בעיקר בנושא של תרבות של מחלוקת לעומת תרבות של קיטוב ואיפה זה פוגש אותנו".
מה המסר שלך לאנשי חינוך שהיו מעוניינים להטמיע מהלכים דומים?
"הופתענו לטובה מהקלות היחסית של המהלך בחטיבה ואיך שזה התקבל אצל ההורים בשמחה. אצל התלמידים לא נרשמה מחאה קיצונית והמורים מברכים על זה מאוד. זה לקח נושא שלם שהיה מוקד לעימותים וזיהום של מערכת היחסים בין התלמידים למורים וניקה את זה".
